<h1>המנהיג הלכ' ראש השנה</h1>
<h2>דף פו:</h2>
וכתב רב היי ז"ל, שכן המנהג וראוי לעשות שמשעה שבירך התוקע לשמוע בקול שופר לא יסיח כלל, וכן הציבור עד שישלימו כל התקיעות מיושב ומעומד ואין צריך לברך בתקיעות מעומד, שדעת המברך על כל התקיעו', ואעפ"כ אם סח אינו חוזר ומברך, דנמצאת ברכה שאינה צריכה ועובר על לא תשא, ואם נאנס ולא יכול להשלימ' כולם, יעמוד אחר תחתיו ששמע הברכה ואינו צריך לברך, לפי שאין מברכי' לתקוע אלא לשמוע, וכיוון ששמעו כולן יצאו ידי חובתן שלברכה, אבל אם בא מחוץ זה התוקע השני ולא שמע הברכה חייב לברך. וכן מצאת' בשם רבי' מאיר ז"ל מצרפת בפ' כסוי הדם, [חולין פ"ו ע"ב] א"ר חנינא מודה ר' יהודה דהסח בין שחיטה לשחיטה חייב לחזור ולברך דמאחר דאי בעי שחיט ליה לעוף שני אי בעי לא שחיט הסיח דעתו מברכה הראשונה שכבר גמר מצוותו, וכן אמרו [מנחות ל"ו ע"א] הסח בין תפילה לתפילה חייב לחזור ולברך, שהרי כשסח בנתים הרי גמר מצותו שבירך שהרי תפילה שליד אינה מעכבת שלראש ולא שלראש את שליד, ועל כן הסיח דעתו מן הברכה וצריך לחזור ולברך, אבל מצווה שבירך עליה והפסיק וסח בנתים ולא סגי (אלא) [שלא] יקימנה וישלימנה אין צריך לחזור ולברך, שהרי לא הסיח דעתו מהברכה שבירך על אותה מצווה שהרי יש לו לגומרה, כגון תקיעת שופר וקרי' הלל, וקרי' מגילה וק"ש וכיוצא בהן דלא סגי ליה שלא יגמור את שמע כולה אין צריך לחזור ולברך, הילכך אם בירך על מצות תקיעה ותקע קשר"ק וסח בנתים אין צריך לחזור ולברך דלא סגי ליה שלא יגמור כל הלכו' תקיעו' שופר ולא הסיח דעתו מן הברכה כ"ש. אב"ן. וכן כת' רבי' סעדיה ז"ל, שאין רשות לתוקע ולשומעי' לשוח עד שישלימו כל התפילה.
